סוויטה לבית בהשאלה, 2000

 בתערוכה שהתקיימה בגלריה הביתית של דפנה נאור בינואר 2000, הוצגו גם עבודות וידאו של שולי נחשון וצילומים של ברוך שחם.

פרקי הסוויטה: 

1. פרלוד, בו הנושא הוא קו התפר שבין תנועות יום יום לבין תנועות מעוצבות ריקודיות.
2. חלון, ריקוד של שתי נשים שמתרחש בתוך חלון.
3. מדרגות, גרם המדרגות המוביל לקומה העליונה מהווה חלל תנועה מזמן עלייה, ירידה, גלגול והחלקה.הפרק נולד מאסוציאציות וזיכרונות שנאספו מן החלל הביתי.

מתוך "מחול וחפצים אחרים בבית"- מאת אריאל הירשפלד

פרקי התנועה המתרחשים על אדן החלון ועל גרם המדרגות מצויים בממד אמנותי מרוחק יותר משום שברגע הזה הם משמשים כבימה. כאן הפכה גורן את מקטעי הבית הללו לחלל צורני האוחז בקומפוזיציה. תנועה הרקדניות חסומה בריבוע החלון ושמשתו הופכת רקע לצורתן. מה שהיה ויהיה חלון, המביא אור וחושף את העולם הופך לרגע לכמוסה שכל כולה צורה והתרחשות. מה שלא היה אלא פתח, הופך מקום בפני עצמו, אלא הוויתו השימושית (המיתולוגית) של 'חלון' אינה נמחקת. האדן, סף העולם וסף הבית המוגן, עפעפיו של הבית, הופך למקומה של האמנות. גורן יוצרת מעין מדרש על האידיאה של חלון: כל הנראה והנחווה אינו אלא חלון שהפך הוויה מוחשת: מגע שנעצר ונאצר. זאת ועוד: מגעי החושים הרגילים, השימושיים בחלון, הופכים באמצעות המחול למיתוס זעיר. האדם מול העולם אינו אלא צללית – תשליל המואר מבחוץ. הקומפוזיציה הצורנית, ה'יפה' של שתי הנשים החסומות בריבוע, מגלה ערב של זיקות, זוויות, קשתות וקימורים, המוחשים כהתרחשות שהיא מופשטת ועלילתית בעת ובעונה אחת…

הרקדניות, ביצירתה של גורן, משאירות תמיד גם פתח למבט תמים ויצרי. זהו מבט הקודם לאמנות, ואולי הוא סיבתה העמוקה ביותר. תנועות הריקוד של גורן, לעולם נובעות מתנועות החיים למיניהן, ונמנעות מכל אילוץ או מתח הנכפה על הגוף מתוקף של תורה חיצונית כלשהי. וכך אינך יכול/ה לשכוח לעולם, שהמתרחש מולך הוא גוף אנושי, נשי, בעל רצון ונפש, מבט משלו ומוקד פנימה משלו…

המחול שעל המדרגות מפעיל את מקטע הבית הזה- גרם קצר של כמה מדרגות ופניה נסתרת למעלה, כתפאורה דרמטית מאין כמוה. לא רק הלא נראה, ה'שם' הנסתר פועל בה, אלא גם המדרגות עצמן- אותו מכשיר עליה וירידה, שאפשר גם ליפול עליו, להחבל בו, לשבת עליו. התנועה נרקמת על ציר העליה והירידה ואלכסון הקרוב-רחוק, מול הדו ממדיות של החלון, הנצפית על רקע האינסוף המואר שמאחוריה, פועלת כאן התלת -מימדיות של פנים הבית…

תנועת האדם על מדרגות הופכת כאן לחוויה הנפרטת עד פרטיה המודחקים: מהו לעלות או לשבת על מדרגות? גם מהו ליפול עליהן ולחוש את זוויותיהן בעורך? המחול מביא רצף של זעיר עלילות, שברי דימויים של חיים המתרחשים תוך תנועה בבית: אחווה זוגית, בריחה, פניית עורף, נפילה, עצבון כפייתי, גילוי פנים, הסתתרות, מנוחה. על רקע הצורה הארכיטקטונית, הופכת כל תנועה לתמצית של 'סצנה' מתוך הדרמה הביתית האינסופית.

כוריאוגרפיה: איריס גורן

רקדניות: נעמה הירשפלד ועינת רווה

מוזיקה: Ginastera, Radiohead, Paul Giger, Jay Hawkins

תלבושות: לימור טוב